יומן מסע לחצי מרתון - הגרסה המלאה

אם היו מתערבים עם כל הסובבים שלה שכוללים:

משפחה, חברים, שכנים, מכרים ועוברי אורח

והיו שואלים אותם אם יש סיכוי שאי פעם אותה איריס תרוץ חצי מרתון

הם היו מוכנים לשים את כל רכושם והונם

והיו מתערבים גם שלעולם היא לא תקום מהכיסא הנוח.

כזו היא היתה

נחה.

אחת שקשה לה (למי קל לצאת מאזור הנוחות?!)

מעולם לא עשתה ספורט (רק לא ספורט)

אחת שנשברת בדיאטות (כמו רובם)

מלאה ספקות וחוסר אמונה.

עם הבת של גיסתה

ולא, היא לא אחרי לידה פה, זו הבת של גיסתה

אז מה בעצם גרם לה להתחיל להתאמן?

היא אכלה ואכלה והשמינה

השמינה ולא היה לה חשק לצאת מהבית

לא היה לה חשק לצאת מהבית ומצב הרוח היה ירוד

מצב הרוח הירוד השפיע על בני המשפחה

הבטחון העצמי ירד

והכי גרוע והכי חשוב מבחינתה

היא התחילה לא לאהוב את עצמה

מה האפשרויות שעמדו בפניה?

להמשיך לאכול כי זה טעים

להמשיך לנוח כי זה נוח

להמשיך להסתגר

להמשיך לתפוח

או

פשוט לקחת את עצמה בידיים.

היא בחרה באפשרות השניה
לחיות את החיים

אוקטובר 2015

היא שמעה מגיסה (שגם בחר באפשרות הזו) על קבוצת הריצה רצים קדימה לה נרשם חודשיים לפני

הגיעה איתו לשיעור ניסיון מלאת ספקות וחסרת אמונה

החליטה לא לוותר לעצמה

ונרשמה.

לאימון הראשון היא הגיעה בכל הכח

ועשתה את כל התרגילים שלא אפשריים מבחינתה

הדופק שלה עלה לשחקים

היא האדימה ולא הפסיקה להקיא

עם זאת נרשמה לקבוצה - לא לברוח מבחינתה זה היה השיא.

האימון ראשון

לא היו לה יעדים ומרחקים להשיג והיא לא הציבה מטרות

חוץ ממטרה אחת

לחזור לעצמה.

לשם כך, היא הגיעה פעמיים בשבוע כמו שעון

בחום הלוהט ובלחות, היתה רצה והופכת לכיבשן

בימים גשומים ובכפור שהכי כיף להתכרבל בשמיכה היתה יוצאת ומגיעה לריצה.

אימון עליות

והיא הציבה לעצמה כמה כללים ברורים:

1. היא הרחיקה פיתויים מביתה (כמו הקרמבו שכל כך אהבה, במבה ושאר חטיפים/ממתקים טעימים)

2. היא לא הכניסה שתיה מתוקה הביתה ואט אט הפסיקה כמעט לשתות אותה

3. היא ויתרה על הזמנות של פיצות וכדומה כשהתחשק

4. והיא פסחה על כל חנויות הג'אנק פוד ברחוב, אלו שתמיד אהבה לעצור ולקנות לעצמה רק בגלל הריח האהוב

הרחיקה פיתויים

אבל היא לא היתה בעונש

היא אכלה את הפיתויים כשהיתה במסיבות

ושתתה מיץ במסעדות

לפעמים התייאשה והזמינה מגש פיצה רק לעצמה

ולא עמדה בפני ריח הפלאפל ברחוב והיתה קונה לעצמה מנה.

וזה בסדר, כי מותר לחטאות כל עוד חוזרים לשיגרה.

לא בעונש... 

ומה היתה התוצאה?

היא ירדה 12 קילו אבל עלתה 2

היא חיטבה את הגוף וירדה 2 מידות במכנסיים

היא נכנסה לכושר ומילאה את עצמה באנרגיה וביטחון

והכי חשוב היא חזרה לאהוב את עצמה.

היא הצליחה לרוץ 5 ק"מ

על קו הסיום של ה-5 ק"מ

ולא האמינה שהיא תגיע ל- 10

אבל גם לשם היא הגיעה, בדיוק ביום הולדתה (ה-19.3.2016)

היא הציבה לעצמה יעד

והיתה חייבת לעמוד במשימה

לשם כך היא השכימה ביום הולדתה ב- 05:00 בבוקר

(לקום ב- 05:00 בשביל ריצה? ועוד ביום ההולדת? כבר משימה לא פשוטה)

רצה 10 ק"מ וסיימה בגאווה

בקו הסיום בשבי ציון

כשאמרו לה שהיעד הבא יהיה 21 קילומטר

אמרה שאין מצב וזה לא אפשרי מבחינתה

הסתפקה במרחק ולא רצתה לרוץ עוד מטר.

אבל אז (חודש אחרי) חברה מקסימה מרתוניסטית גררה אותה למרוץ תל אביב

לרוץ 12 ק"מ בשביל החוויה בנמל, מסביב

חימום בריקוד לפני המירוץ

רגע לפני

על קו הזינוק

רגע הסיום

מפה לשם היא נרשמה גם למירוץ 10 ק"מ תחרותי בהרצליה

לא בשביל התחרות, אם כי שיפרה מהירות

חימום לפני הריצה עם חברי הקבוצה

על קו הסיום

היא התחילה להאמין בעצמה

גילתה עולם חדש - שבו הכל אפשרי

שאמונה. התמדה ונחישות - להצלחה הם המפתח העיקרי

התמידה והמשיכה להגיע לאימונים פעמיים בשבוע, היתה החלטית

וקמה בשבתות ב- 05:00 בבוקר לרוץ 10 לפי התכנית.

מאימון לאימון חוותה הצלחה

עוד יעד כבשה בדרך לפיסגה

חוף בת גלים

עד ש... צצו יותר מדי קולות באחת השבתות של חברי הקבוצה

שמתאמנים למרתון ולחצי מרתון הקרוב שבשבוע הבא

וחשבה לעצמה:

הרי הכל אפשרי כך גילתה

אז איך זה שכולם יכולים והיא לא יכולה???

חדורת מוטיבציה ביררה עם המאמן אם זה ריאלי להיות מוכנה לחצי הבא שיהיה בעוד 4 חודשים

התשובה החיובית לא אחרה לבוא

וכך היא מצאה את עצמה במירוץ - עוד יעד להגשים.

לא הכל ורוד

היא תכננה להתאמן עם גיסה (שאיתו נרשמה) לחצי המרתון

אבל לגיסה היתה פציעה ברגל והוא הלך צעד לאחור

וכך היא מצאה את עצמה לבדה.

לא פעם היתה צריכה לרוץ לבד ולא לוותר

לעיתים לחפש לעצמה חבר

האתגר היה כפול ולא פשוט

התלבטה אם לפרוש מהרעיון ולא להגיע למירוץ

אבל היא לא ויתרה

כי הרי הכי קל לוותר

וכשרצה לא פעם עם עצמה היא מלמלה לעצמה בהסתר

מוצאי שבת - ההכנות לחצי

"הכל אפשרי

את יכולה

אז מה אם קשה? מה את ילדה קטנה? (משפט שהמאמן אמר לה כשנרשמה)

הכל בראש

יש לך מטרה, אל תעצרי

עוד קצת ואת שם. אל תוותרי"

והיא לא ויתרה (למרות שפעם איריס ההיא היתה מוותרת בקלות)

היא לא ויתרה והיא הגיעה לשם!

24.02.17 חצי מרתון של תל אביב

הפנינג בפני עצמו, חוויה שאסור להחמיץ

הפעילו רמקולים וצפו בסטופ מושן של הכנות למרוץ

הקושי להשכים ב- 03:00 בלילה ולצאת לדרך

הסיח את מחשבותיה מהמירוץ

מגיעים למירוץ השכם בבוקר

היא הרגישה שאת החלק הקשה היא עברה

וכל שנותר הוא ליהנות מחצי מרתון שאליו לא מעט התכוננה.

רגע לפני הריצה עם חברי הקבוצה שהגיעו לרוץ חצי

התמונה של Ronen Topelberg Photographer

רצה את החצי עם חבר לקבוצה - יניב

שעתיים ו-26 דקות רצה רצוף ברחובות תל אביב

סיימה בקצב 6:52 שיפרה גם מהירות

הכל אפשרי!!הכל בראש!!

חצי מרתון תל אביב 

אם אין אני לי מי לי - הרי אף אחד לא יעשה בשבילנו את העבודה

על קו הסיום

הכל תלוי בכם ורק בכם!
ובסוף מקבלים גם מדליה :)

עם המדליה

היא ניצחה את הספקות

ואת חוסר האמונה

ויש לה תובנה

אם תרצו אין זו אגדה - וזו לא קלישאה

שלכם באהבה

איריס