יום רביעי, 17 בדצמבר 2014

מיס ביס מבלה בכריסמיס

אף פעם לא עזבנו את הילדים ונסענו לטייל
גם אחרי 15 שנות נישואים, תמיד עם הילדים
ויתרנו, חששנו לעזוב אותם לבד.
לבד = עם סבים, סבתות, דודים, דודות שגם ככה מקיפים אותם כל היום.

אז מה גרם לי יום אחד שהחלטתי שאנחנו נוסעים ומטיילים לבד?
לבד = בלי הילדים שישארו מסכנים לבד.

כמו בכל הסיפורים, זה התחיל בבוקר בהיר.
בוקר בהיר נפלה עלי הבשורה שערן (בן דוד שלי) בבית חולים
זה שלא ידע מה זה רופא ובקושי ידע איפה כרטיס קופת חולים
"הוא לא חש בטוב, כואב לו הגב"
טוב נו, לחצי מדינה כואב הגב, לא?!
אבל לא!
הבוקר הבהיר הפך לבוקר אפל, לימים ולילות חשוכים.
ערן (בן 38) הגיע למיון עם כאבי גב
ושם התבשר שאין תרופה לכאב
שם התבשר לו שאלו ימיו האחרונים!

במקום להתאבל
ערן אמר שזה מוות פצצה
יש לו זמן לסידורים אחרונים, להיפרד מכולם.
בבית החולים ניהל פגישות עבודה אחרונות,
סיכם דברים, חיבק, נישק, בכה, צחק, חייך, נפרד
לחש לי מילים אחרונות, כאלו ששמר הרבה שנים בבטן
ולי הבטן התהפכה.

באותו הבוקר, בזמן נסיעה ברכב, התנגן לו השיר הזה של אריאל זילבר שהרגשתי שכל כך התאים לאותו היום (תקראו את המילים):


נסענו לבקר את ערן בתל השומר
רק לבקר, כי מי בכלל מעכל.
לא ביקרנו יותר מדי
זה היה מהיר מדי.

10 ימים בבית החולים
ערן נפטר.

אבל כבד נפל על המשפחה! המון כאב! המון צער! המון דמעות! תחושת החמצה שהציפה אותי שלא הייתי איתו יותר, שלא הייתי קרובה אליו יותר.
והבנה - שהכל זמני בחיים, שהכל יכול להגמר ברגע אחד, ביום אחד (כן, כן התמלאתי בפסימיות)
נכון, אני לא מחדשת כלום ובכל זאת פתאום זה מחלחל יותר ויותר.
האור כבה במשפחה!

עבר חודש, גילוי מצבה, האור כבר לא ידלק שוב :(

עם תחושה שזה הזמן, זה הרגע, לא מחר (מי יודע מה יהיה מחר?!) היום!
סגרתי 5 ימים לי ולידין לברלין לבד
ועם תגלית מפתיעה - הילדים מאושרים!

יש לציין:  במציאות המעבר לא כזה חד מעצב לשמחה (בכלל אין מעבר מהעצב)
ובכל זאת במעבר חד אספר קצת על הטיול לברלין


שנים שרציתי להיות בחו"ל באוירת הכריסמיס וזה היה היעד המתאים - ברלין.
בהתראה של 3 ימים סגרתי דיל לברלין, הספקנו לארוז רק שעתיים לפני, שלחנו את הילדים לסבתות וטסנו לבד.
לבד = אני והדמעות (על כך שנטשתי את הילדים וכמה הם מסכנים) והבעל שנרדם.


נחתנו בתשע בבוקר ונסענו היישר לרחוב קורפורסטנדאם (בקיצור קודאם) היישר לשווקים היישר לקור העז
השוק הראשון שביקרנו בו היה של כנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם

אם מתלבשים היטב אפשר לשרוד בקלות את הקור

לשתות גלו ווין ולהצטלם

אם רוצים לאכול ברחוב צריך לחשוב פעמיים. יש להשיל רק כפפה אחת מהיד, לאכול, לבלוע, להחנק. העיקר לסיים מהר ולהחזיר את הכפפה ליד אחרת לא מרגישים את האצבעות. ראו הוזהרתם

נכנסו לחנות הכלבו קה דה ווה, בית כלבו יוקרתי בעל שבע קומות
וככה קיבלו את פנינו
וכשכולם הצטלמו אז גם אני הצטלמתי :)

רחוב קודאם בערב (כך הוא נראה), כל העצים זוהרים, אותם מנורות גם בחלונות הבתים. פשוט מדהים


 וזה עץ חג המולד שתלויים עליו מעל 5,000 נורות


 כך נראים הקניונים מקושטים בפנים, המון המון דובים בכל מקום
זה נמצא בבנין אירופה סנטר

וכך נראים הדוכנים - מקושטים, יפיפיים, המון עבודות יד, חפצי אומנות, מאכלי חג מסורתיים, המון גלו ווין (משקה חם משכר לחג המולד)











שימו לב לכלי העבודה, הכל עשוי משוקולד!! 

כל זה שוקולד 
עוגיות ענק עם קרמים וזילופים מתוקים

ואפילו קרמבו בעבודת יד (אבל אין על הקרמבו של שטראוס, נשארת נאמנה לו)

למחרת בבוקר נסענו לפאתי ברלין לעיירה בשם Wustermark שם קיים מרכז קניות אאוטלט DesignerOuttlBrlin
המרכז כולל ארבעים חנויות שבהם המחירים סבירים (במילים אחרות ממש לא כמו המחירים שבאאוטלט שבארץ)
אבל מה שכן, המדרחוב שם יפיפה

בערב יצאנו לסיור שווקי חג המולד עם ברלין טורס
כך נראית הדרך מבעד לחלונות האוטובוס המחומם (יש לציין)



השוק הראשון היה בארמון שרלוטנבורג שנבנה בסגנון הבארוק ומוקף גנים יפיפיים
ברחבת הכניסה ישנו שוק חג מולד קלאסי לפי המסורת הברלינאית





וסוף כל סוף מצאתי משהו כשר לאכול

משם המשכנו לרובע פרנצלאואר ברג שם היה שוק קטן ואינטימי בסגנון ימי הביניים, השוק נמצא בתוך מבשלת בירה נטושה

שם ישבנו על רדיאטורים שמחוברים אליהם מעילים, בעצם נכנסו אל תוך מעיל שמחובר לרדיאטור והתיישבנו עליו, ככה התחממנו, שימו לב איך המעילים מחוברים למוט עליון

בהמשך הסיור הגענו לשוק שנמצא בין שתי הכנסיות התאומות ומול אולם הקונצרטים של כיכר ז'נדרמן
שוק זה ידוע באמנים ובבעלי מלאכה ייחודיים שמציעים שם את תוצרתם






סיור שווקים מאוד מהנה, מעניין והכי חשוב עם אוטובוס צמוד עם חימום (לא פחות חשוב) שלקח אותנו לשווקים המומלצים.

למחרת בבוקר יצאנו לטייל ולהכיר מקרוב את ברלין






שימו לב, זה לא רכב

שרידי חומת ברלין,
באיסט סייד גלרי שהיא למעשה הגלריה הארוכה בעולם, 1,300 מטרים של שרידי חומת ברלין עם ציורים מרהיבים.
אנחנו הגענו לחלק של החומה הפחות מרשימה.






היה מאוד מאוד קר, כך ששקלנו מתי לשלוף את הכפפה ולצלם
ומה שיוצא אני מרוצה
אז אני צילמתי אותו

והוא צילם אותי
(הנה אני שם למטה, מה?! לא רואים?!)


אחר הצהריים המשכנו בסיורי השווקים שלנו
הפעם נתנו למישהו אחר לצלם

בזמן שידין שתה ושתה מהגלו ווין אני מצאתי לי פינה להתחמם
לא להאמין איך שלא היה ספסל אחד! כיסא אחד! לשבת ולנוח לרגע. הם שותים בעמידה, מבלים בעמידה, אוכלים בעמידה, מדברים בעמידה
לא הרבנו לשבת במסעדות או בתי קפה כי כשיש שוקי כריסמיס החגיגה והריחות הם בחוץ, ברחובות
אוףףף אני עייפה 



בערב יצאנו לפאב האירי שנמצא בקומה התחתונה באירופה סנטר
מדובר בפאב אירי מפורסם ואהוד בו מידי ערב יש הופעות חיות

ושוב, קמים בבוקר, לובשים שכבות על שכבות ויוצאים לדרך

עוברים בכל האתרים החשובים
אנדרטת קורבנות השואה

 מתחם מצמרר, יש בו 2,711 אבנים שחורות בגדלים וגבהים שונים, ככל שמעמיקים פנימה חשים שהולכים לאיבוד



 בור הספרים הריק

אי המוזיאונים, צ'ק פוינט צ'ארלי, שדרת אונטר דן לינדן, הרייכסטאג, שער ברנבורג, האופרה...
השוק ברחוב אלכסנדרפלאץ, רובע מיטה, האקשה הופה (החצרות)
טיילנו מתשע בבוקר עד תשע בערב בכל יום

היה יום אחד שהקור חדר את כל השכבות, חדר לעצמות, ירד שלג והיה קררר...

לא היה מנוס, אלא להראות ככה :) ולטייל 




ובערבים שוב, שוטטות ברחובות הזוהרים והמוארים וכמובן שווקים של הכריסמיס איך לא?!

ביום האחרון יצאנו לעיר פוטסדאם, עיר מדהימה ביופיה
סיירנו סביב הארמונות ובגני סן-סוסי










מקום מרהיב ביופיו, קילומטרים של צעידה בגנים

 לא הבנו את עוצמת הקור (כנראה כבר התרגלנו) עד שראינו שהאגם קפא והברווזים פשוט מטיילים עליו
הברוז עומד על המים שקפאו

בית התה הסיני 



ומשם המשכנו לעיר העתיקה של פוטסדאם 

כמובן שביקרנו במדרכוב הארוך שבו היה שוק ארוך
אגב, צנוע מכל השווקים שראינו אך מיוחד במינו 



את סנטה קלאוס לא מצאנו אבל מצאנו את הכרכרה שלו

מצאתי עוד משהו "כשר" שאני יכולה לאכול סופגניית כדור 



 ומכיוון שבכל השווקים הנהדרים האלו לא מצאנו רגע קט לשבת (גם אם במקרה מצאנו ספסלים הם היו רטובים ממים) אז החלטתי שאת מנת הצ'יפס היומי שלי אוכל במקדונלדס, אקנה לי ארוחה ואשב לי רגע קט. רק אנוח לרגע קט.
אבל לא. גם במקדונלדס אין כסאות, אין ספסלים, ויתרתי על הרגע הקט :(

לקינוח, היינו חייבים לפנק את הילדים שנשארו מסכנים לבד
אז סיימנו את סיורינו בחנות הזיל וזול שבה הכל זול 'פרימרק'

והמראנו חזרה לארץ

כשפגשנו את הילדים שהיו לבד המסכנים
הקטנה אומרת לי - אמא נהננו כשלא הייתם פה
זה בסדר?

אחרי טיול כל כך מהנה הסקתי מהר מסקנות לאור התגובה
סוגרת לי ולידין דיל נוסף ליעד הבא
לבד :)

זה הפוסט להפעם
עצוב ושמח
עם פסימיות ואופטימיות
שחור וצבעוני
שונה מהרגיל
אבל עם מסר קטן - חיו את הרגע
ועם תפילה גדולה - שנשמע רק בשורות טובות
אמן
שלכם
מיס ביס


12 תגובות:

  1. הרגת אותי על הבוקר!!
    זה התחיל בבכי ונגמר בצורך עז לעלות עכשיו על המטוס, ולו רק בשביל תיק הינשוף!!!
    רואים שעשיתם חיים משוגעים :-)

    השבמחק
  2. איריס, פוסט מרגש, שלא תדעו עוד צער.
    וכבר רשמתי רשימות לברלין...

    השבמחק
  3. קודם גרמת לי לבכות על ערן ואח"כ לבכות שברלין נראית כל כך יפה אצלך !(כשאני הייתי בה לא סבלתי אותה-אולי הייתי צריכה לטוס לפני כריסמס)

    השבמחק
    תשובות
    1. פוסט עצוב ושמח
      לא יודעת איך לפני או אחרי אבל תקופת הכריסמיס זוהרת ונוצצת

      מחק
  4. איריס יקרה כל פעם מחדש מתרגשת איתך נהנית לקרוא וממש כמעט לחוש את מה שאת חווה. אין עלייך יפה מבפנים ומבחוץ

    מירי דגן

    השבמחק
    תשובות
    1. ואני נהנת תמיד לשמוע שקוראים
      תודה מקסימה!

      מחק
  5. ריגשת אותי בטירוף!
    אכן החיים קצרים, לא יודעים מה יקרה היום מחר או עוד שבוע.
    צריך לזכור את הדברים החשובים, לא להתעצבן משטויות ולדעת להעריך את מה שיש (note to myself ") )
    גאה בך ושמחה לראות שנהניתם!!

    השבמחק
    תשובות
    1. פרופרוציות בחיים פרופורציות
      וכן נהננו מאוד! מתכננים את פראג

      מחק
  6. פוסט מטלטל. גורם לעצור ולחשוב על המירוץ שאנו נמצאים בו ועל החיים היפים שצריך ליהנות בהם בכל רגע, ויפה שעה אחת קודם.

    השבמחק
  7. 10 ימים... פשוט לא נתפס :(
    שלא תדעו עוד צער...

    וברלין נראת מהממת!

    השבמחק

.