הסיפור מאחורי יום האהבה שלי

זה היה לפני שנים רבות... בחישוב מהיר - 7 שנים

נולד עסק חדש בישראל ושמו - ביס אוף קייק

כולנו התרגשנו לכבודו (בעיקר אני) המשפחה שהוזנחה על ידי פחות.

מאוד אהבתי את מה שאני עושה, מאוד האמנתי במה שאני עושה ונתתי את כל כולי ימים ולילות

גלגלי המח לא הפסיקו לפעול (כאילו עכשיו הם מפסיקים)

הפרסומים שלי עברו מפה לאוזן (אפילו עוד לא היה לי אתר)

הסטטוסים שלי נשמעו ברחבי העיר (בימים שלא הכרנו עוד את הפייסבוק)
כרטיסי הביקור שלי חולקו לכל עובר ושב

וככה התחלתי...

בעודי מחוברת למחשבות ולמצלמה... הגיע יום האהבה
נקודת התחלה בעסק הרשמי שלי

שוב חשבתי איך לשווק את עצמי, איך יזמינו ממני, איך יכירו אותי.

חשבתי על בעלי שתקוע בעבודה (אוי מסכן) שאם היתה נכנסת מישהי ומציעה לו עציץ לבבות מעוגיות ליום האהבה הוא לא היה חושב פעמיים, היא היתה פותרת לו את הריצות, היתה מקבלת שטרות ואני הייתי מקבלת עציץ עוגיות.

הרעיון שחלף בראשי קרץ לי - להכין עציצים ליום האהבה עם עוגיות של פרחים ולבבות ולמכור אותם במשרדים, במפעלים, לגברים שיוכלו להפתיע את האישה... ומיד (בלי מחשבה נוספת) הבית הפך למפעל של הכנת עוגיות לבבות, שוקולדים לבבות, שיפודים, כדים, אבקת סוכר (להכנת רויאל אייסינג לעוגיות), סרטים, צלופנים וילדים מוזנחים.

הכנתי עשרות של עציצים, מאות של עוגיות לבבות ולכולם צירפתי כרטיס ביקור.

עבודה שהיתה אחרי שעות העבודה, יומיים מלאים עד אור הבוקר אפיתי, זילפתי, ארזתי...

הלכתי לישון מותשת ומחוייכת, כולי נרגשת שמחר כל בעל / חבר יתלהב מהעציץ ויקנה לאישה שהוא כה אוהב.

 14 לפברואר 2008

יום האהבה

לוקחת יום חופש מהעבודה

גשם זלעפות בחוץ

מהימים הגשומים שהילדים לא הולכים לבית הספר

מהימים הסוערים שאין נפש חיה ברחוב

מהימים שלא מבדילים בין יום ללילה, שהכל חשוך וקודר

ורק אני בחוץ

אני והמטריה שעפה ומתהפכת מהרוחות העזות.

אני שמחבקת ארגז מלא בעציצי לבבות

(ועוד כמה ארגזים שמחכים למכירה ברכב)

ורכבים שבלי בושה עוברים לידי ומשפריצים עלי את כל השלוליות.

רטובה חצי גוף

מגנה בכל גופי על הדבר החשוב מכל - העציצים שלי

עוטפת בחום ואהבה את עוגיות הלבבות שלי ועוברת ברחובות ברגל ממפעל למפעל, מבחור לבחור

מציעה לכם את עציצי העוגיות שלי ליום האהבה

שיחזרו הביתה ויפתיעו איתם את האישה

וחוץ מבטי רחמים שקיבלתי

כלום.

ואני ממשיכה לנוע

וכבר רטובה מכף רגל עד ראש

ורק עציצי עוגיות הלבבות יבשים

ממשיכה לחייך, ממשיכה להאמין
עוד לא אבדה תקוותי

ו...

כלום.

הברקים באותו היום היו כפרץ אור עז אבל עם זאת גם הם לא הצליחו לפגוע בי
הקור כבר חדר לעצמות

מתחילה להעריך את בעלי שרק הוא היה קונה לי דבר כזה

לא כי זה יפה, כי זה היה פותר אותו מלהתרוצץ ולחפש משהו אחר, הרי הוא תקוע בעבודה (אוי מסכן)

ורק הוא לא קמצן

ורק הוא משקיע בי.

ורק הוא... ורק הוא...

בעודי ספוגה, עכשיו אפשר כבר לסחוט אותי

ובשארית כוחותי

אני מתחילה לקלל לעצמי את הבחורים שלא מבינים ולא משקיעים

רעמתי לעצמי יותר חזק מהרעמים שליוו אותי באותו היום אבל אף אחד אותי לא שמע
כגודל בציפיה כך גודל האכזבה.

ושוב מודה לאלוהים איזו ברת מזל אני שיש לי את בעלי שהיה משקיע בי (שיבדל לשנים ארוכות).

בעודי מברכת את בעלי לא פחות מברכות של רב מכובד
מחליטה לחזור הביתה עם ידיים מלאות לפני שאחטוף דלקת ריאות.

ושבה הביתה עם כל עשרות העציצים, עם כל מאות העוגיות

שאף אחד לא קנה :(

שעת צהריים (חצי יום אבד)

עדיין לא מאבדת תקוה.

יושבת וחושבת מה אני עושה עכשיו על כל העשרות עציצים ליום האהבה ובעיקר עם הבושה!!

עם כל העוגיות הטריות, עם כל הטירחה שהיתה לשווא

עם כל העוגיות שיאבדו את הטריות ועלולים להזרק לפח.

עוברת מקוסמטיקאית לקוסמטיקאית, מחנות לחנות, ממכולת אחת לשניה

מבקשת לשים שם את העציצי עוגיות מבלי תשלום מבלי תמורה

ואם ירצו לקנות העובר ושב, הם יקבלו עמלה.



הערב ירד

והטלפון צלצל, מהחנות ביקשו אישור למכור עוגיות בבודדים

הקוסמטיקאית שאלה אם אני יכולה לעשות משלוחים
התמלאתי ברסיסים של אושר!

ללא עלות למשלוח, יצאתי עם רכבי ומצאתי את עצמי בערב יום האהבה הגשום והסוער, מפטרלת בין הבתים ועושה משלוחים של עציצי עוגיות

נוסעת לשכונות סמוכות, עולה קומות ברגל, נכנסת לסימטאות
בקיצור כל מה שלא תכננתי לעשות בערב יום האהבה

להעניק באהבה עציצי עוגיות אהבה.

תשאלו למי????

לבעלים של הבנות שהיו אצל הקוסמטיקאית

לחברים של החברות שרצו לשמח את הבן זוג ביום האהבה

להם, לגברים האהובים על הנשים שלהם.

מסקנה -

סוף מעשה במחשבה תחילה

מסתבר שקהל היעד שלי הוא לא הגבר, אלא האישה.

וכך

בכל שנה, ביום האהבה, אני צפה בזיכרונות של אותו היום וכמה אהבה פיזרתי כדי להצליח.

אגב, חייבת לספר לכם

שבסוף הערב, בסוף יום האהבה, הכל נמכר ונשארתי עם עציץ אחד!  

אבל יצאתי עם המון תובנות

- למדתי מה שאף אחד לא יכל ללמד אותי בשום אוניברסיטה, קורס או סדנה

- כשאני מסתכלת היום על התמונות הישנות שמצאתי בבוידעם אני מבינה גם למה לא קנו ממני

(מה שעשיתי מסגיר את היותי מעצבת מתחילה). בושה!

- אף פעם לא לאבד תקוה.

מהעציצים האלו רק צמחתי, התפתחתי ופרצתי קדימה!

- טעות לחשוב שאם בעלך היה משקיע בך וקונה לך אז סביר להניח שכולם כאלה.

משהו קטן לסיום אותו יום האהבה

בעלי נכנס הביתה אחרי שהיה תקוע בעבודה (אוי מסכן) בידיים ריקות,

לא התרוצץ, לא חשב, לא קנה, לא השקיע, לא הפתיע.

עוד תובנה שמתבססת על אותו היום

זו לא טעות לחשוב

סביר להניח שכולם כאלה :)

אהבה, 

היא מילה יפה, 

היא תפילה יפה, 

היא שפה. 

אהבה, 

היא אלי טובה, 

היא תמיד תתגבר 

ובשפת אהבה 

נדבר. 

שיהיה לכם יום אהבה שמח
מלא אופטימיות ותקוה
שלכם

מיס ביס