ערכות יצירה לראש השנה

עוד לא נגמרה עונת הקיץ וכבר מתחילה עונת החגים.
הראשון שתופס אותנו הוא ראש השנה שמיד אחריו עונת החופש שלא נגמר ממשיכה
עוד לא הספקנו להתארגן בכתות ובגנים,
בכלל עוד לא הספקנו לעכל שנגמר החופש (לא להתלהב זה רק לכמה ימים)
וכבר חגיגות ראש השנה בכתה ובגנים.
המורה מחלקת מכתבים להורים לחלקם להביא עוגת דבש, לחלקם רק דבש ולשאר להביא תפוחים.
כמנהגה וכמנהגת החג היא עורכת טקס בכתה, כולם מגיעים בלבן, שרה עם הילדים שירי חג ואחר כך מנשנשים
אך מה עם פעילות לראש השנה? מה עם הפעלה לילדים?
ככה לשלוח אותם לחופש בלי שום דבר מתוק וחוויתי?! לא מתאים!

אז הכנתי לכם עוד ערכת יצירה לראש השנה - דבורה מבצק סוכר
כזו שתשאיר לילדים טעם מתוק לחופש (אם יצליחו להתאפק ולא לזלול לפני שיצאו לנופש)
כזו שקל להפעיל איתה את הילדים, יצירה לילדים שבנויה מצורת ביצה, נחשים וכדורים
ערכת יצירה מבצק סוכר להפעלה עצמית שמתאימה לגילאי 5 ומעלה הכוללת את כל החומרים והכלים, שקית צלופן וסרט אריזה ודף הוראות צבעוני מפורט ומצולם עם כל השלביו
פשוט וקל להפעלה!

ערכת יצירה דבורה מבצק סוכר

אלוהים נתן לך מתנה

אלוהים נתן לך במתנה
דבר גדול, דבר נפלא
אלוהים נתן לך במתנה
את החיים על פני האדמה

מתנה!
מילה קטנה עם משמעות גדולה
ולא ברורה מאליו
כל חלק קטן שנופל בחלקי הוא מתנה גדולה עבורי
ואני אסירת תודה ובכל יום מודה

תופרת חלומות

אמצע יום שיגרתי של עבודה, חברתי גלית התקשרה, שאלה
-מה דעתך על סדנה של תפירה?
מצאה מי שתסרב לסדנה
-ברור שכן, אין לי זמן לדבר, תגידי איזה יום, איזו שעה, אני מגיעה.
-יום שני 19:00 בערב.
-סגור!

יום שני 18:30 כבר נעלמתי מהבית, שעת ארוחת הערב, המקלחות, המטלות... איזה כיף להיעלם, כבר לא משנה לאיזו סדנה, העיקר בשעת המטלות שם לא להיות.

5 בנות, שקט, שלווה, רחש של מכונות תפירה ברקע, מורה שמסתובבת בנינו בנועם ומסבירה, טלפון על פונקציה של שקט (שאף אחד לא יפריע לשלווה) לומדת לתפור תיק עם ביטנה, אין לי מושג אפילו בשביל מה.
מנסה לדלג על שלבים, להסתבך כהרגלי עם דברים מורכבים, בשיעור אחד מנסה ללמוד הכל, לצאת עם מוצר מוגמר, חשבתי שאני כל יכול :)

בין השקט והשלווה ורחש של קשקשת קלה הבינה המורה בין המילים שעלתה בי המחשבה לצאת היום עם תיק מושלם.
"אנחנו לא ממהרים, לא תופרים בשיעור אחד תיק, את רק לומדת בפעם הראשונה על מכונת תפירה" כך לי אמרה.
היא היתה כל כך בשאנטי שבליבי צחקתי - מה לעצמי חשבתי?!
כך משיעור לשיעור התקדמתי שלב, תפרתי הכי עקום שיכול להיות ונהנתי מכל רגע, צחקתי על עצמי אבל הייתי הכי מרוצה.
יום שני הפך להיות יום קדוש, שאף אחד לא יפריע לי, שאף אחד לא יבטל לי תכניות, באש ובמים גם אם אין מי שישמור על הבן והבנות, גם אם הבעל מתעכב בעבודה עוד מס' דקות/שעות, זה היום שלי. שלי לעצמי!!!

בעצם, למה אני מספרת לכם את זה? אני אספר לכם...
בקרוב ב"ה (עוד כמה חודשים) בעלי האהוב יחגוג יום הולדת 40, ולא אני לא הולכת לתפור לו משהו :)
בעלי האהוב עלי מאוד תמיד דאג להגשים לעצמו חלומות, בין העבודה השוחקת שלו, הבית, הילדים, האישה... לא הזניח אף אחד מאיתנו ובכל זאת מצא את הזמן לחלומות ולתחביבים שלו, תחביב יקר יותר, תחביב יקר פחות... איכשהו התחביב תמיד היה יקר.
פירגנתי, עודי מפרגנת. גם אותי אף פעם לא הגבילו לעשות מה שאני אוהבת אבל אף פעם לא היה לי את האומץ להוציא סכומים גבוהים על תחביב שבו אני חושקת.

הקש ששבר את גב הגמל
ערב אחד בין כל הפטפוטים עם בעלי, נאמר לי ככה בין השורות בספונטניות כזו ובלי להניד עפעף ש"לגיל 40 אני רוצה לבנות קראוון!" עוד לא הספקתי להגיב וכבר נשלפו השרטוטים, התכנונים, החלומות,
ואוטוטו תישלף הלוואה מהבנק של עשרות אלפי שקלים. נהיה לי חם פניי הפכו אדומות.
ידעתי שעומד מולי אדם שרוצה להנות מהחיים ושיתחנף עכשיו בכל האמצעים.
ולא רק שיהיה קראוון עם הלוואה למשך כמה שנים, גם אלו יהיו סופי השבוע שלנו, טיולי קראוונים בדרכים... כבר נהיה לי רע.
בעודו יושב לו בניחותא בסלון משרטט לו קראוון לא פחות ולא יותר, מתקדם כבר כמה צעדים קדימה ואני? אני דורכת במקום!- מתלבטת מתי יהיה לי זמן לחלומות שלי, מי ישמור על הילדים אם אצטרך, כמה זה יעלה, שיקולים של כדאי או לא כדאי, מה עדיף יותר...

פתאום, בלי הודעה מוקדמת, כמו ילדה מתמרדת, כמו נערה מתבגרת, לא ראיתי בעיניים, הרגשתי צורך לקום (לא באמת קמתי, לא מוותרת על הרביצה בספה)
אבל כן לקום ולהגשים לעצמי חלומות.
עכשיו אני!!!

התחלתי לתפור... לתפור לעצמי חלומות
לחשוב על עצמי, לחשוב עלי, תקראו לזה איך שבא לכם, איך שנראה לכם, אני נחושה בדעתי, כך צריך להיות!
כן עשיתי כל השנים דברים שאני אוהבת, למדתי, פתחתי עסק, הלכתי לסדנאות שונות, לא שלא הגשמתי חלומות,
הכל היה בשילוב של עבודה נוספת, משפחה, ילדים אהובים, בעל אהוב, התחשבות בכולם, להעניק להם לפני, כי הם הילדים שלי, כי הוא בעלי, כי אני אוהבת אותם, כי הם יקרים לי, כי האושר שלהם חשוב לי, כי אני אמורה לדאוג להם, לטפל בהם, לחשוב עליהם ולא פעם לוותר עלי.

סטופ!
עכשיו אני!!!
תופרת לעצמי חלומות, רוקמת לעצמי תכניות... מרגישה שאף אחד לא יוכל לעצור אותי.
גם אני אוטוטו יחגוג 40 ולא אני לא מתכננת קראוון אין לי שרטוטים אבל יש לי רשימות, אני מתכננת המון דברים לעצמי, בשבילי, למעני!!!
מכירים - אם אין אני לי מי לי?!

אז חוג תפירה זה רק ההתחלה ורק הכיסוי לכל החלומות שאני הולכת לתפור לעצמי...
הרשימה מתארכת והנה שוב מחלחל בי הלחץ - מתי יהיה לי זמן
אבל איך אמרה המורה לתפירה, אביגייל שמה...
מתקדמים לאט לאט, שלב שלב...
הרגעתי את עצמי
גם רומא לא נבנתה ביום אחד.

שיעור ראשון

מסתכלת על הבד, הוא מסתכל עלי
נעים מאוד

יום הולדת תפור במיוחד בשבילך

פייסבוק
קיבלתי הודעה מקולגה אהובה במיוחד, שרית דימבורט באלו המילים:
"היי איריס, שבוע הבא אני עושה לרוני שלי יום הולדת 11 קונספט תפירה. יהיו בערך 26 בנות. יש לך רעיון בשבילי להפעלה? רוני רוצה שאני אכין עוגיות והן יקשטו ברויאל וזה טונות!!! של הכנה, אשמח למשהו מוצלח אם יש לך... (הצעתי קאפקייקס שיקשטו אבל היא עשתה לי פרצוף...) HELP"

מישהו קרא לי לרעיון להפעלה ליום הולדת בנות?
HERE  I  COME
אני בעד יום הולדת יצירה "עשה זאת בעצמך" וב-5 דקות תפרתי לה רעיון ליום הולדת תפירה:
שיכינו עוגיות בצורת כפתורים, מאוד פשוט זה רק לקרוץ עיגולים ולחורר 2 חורים, שישחילו הכל בסרט, אפשר שיכינו גם כפתורים מבצק סוכר צבעוני וישחילו לסרט חלק חלק. לא חייב רויאל, לא חייב המון עבודות הכנה, הן יהנו בכל מקרה מיום הולדת יצירה.
נכין שלטים ובהם נכתוב: "יום הולדת תפור במיוחד בשבילך", "תפור שיהיה פה שמח", "תפור עלייך גיל 11"
קני להם מארזים, תהפכו אותם לערכות תפירה. בזמן שהעוגיות בתנור שיקשטו את המארזים בכפתורים, סרטים, בדים, תחרות וחוטים כיאה לערכת תפירה ותמלאו אותם בעוגיות של כפתורים בשלל גדלים וצבעים מעשה ידיהן, כך שכל חברה תצא עם ערכת תפירה לביתה משלה.
על השאר אני כבר סומכת עלייך, עוגה מעוצבת מבצק סוכר, עיצוב שולחן ליום הולדת עם קונספט של תפירה ובמיוחד על העוגיות שלך שבהן את אלופה!

בלי חוט ומחט, בלי בדים ובלי מכונת תפירה הכי תפור לילדה שאוהבת לאפות ולתפור - יום הולדת כזה בנושא תפירה שילוב מנצח בין שתי האהבות הגדולות של הילדה.

טוב, שלא תחשבו שתפרתי לכם סיפור, הנה התמונות מיום ההולדת ששרית מ CakeAway יצרה

שולחן מעוצב ליום הולדת בנושא תפירה
גם הקירות היו עטופים בבדים ושלטים היו תלויים בכל פינה

יום הולדת מתוק לילדה מתוקה

מי מכם שנולד ביולי-אוגוסט יודע שבכל שנה בסוף שנת הלימודים את יום ההולדת שלו הוא מקדים
לפני שיצאו החברים לחופש, לפני שיצאו לאיזו חופשה ולא נשיג אותם על מנת להזמין אותם למסיבה.
ואם אתם בגילאי הגן, עליכם למהר ולהקדים ולהזמין מקום ולרשום ביומן של הגננת יום הולדת ביוני כי הרשימה מתמלאת ואז אין מקום פנוי לחגיגה נוספת.
- "פה רועי חוגג, פה אנחנו בגן מדעים, פה אנחנו בגן אומנויות ופה ממש לא יכול להיות, פה אנחנו עושים מסיבת פיג'מות ופה מסיבת סוף שנה, אני יכולה לשריין לך את יום רביעי ליום ההולדת, יומיים לפני סיום השנה"
- "טוב, אני אומרת... "
ככה זה שישנים בעמידה, ככה זה כשאת טיפוס של הרגע האחרון ולא שריינת כמו כל האמהות מראש. זה החיסרון.
אבל מה זה משנה מתי נחגוג בגן, העיקר שיהיה טקס, יום הולדת, .. על יום הולדת בגן אני לא מוותרת.

מי מכם שיש לו ילדים בבתי ספר ובגנים יודע שבשבוע האחרון של יוני כל שנה הוא מבלה כל יום במסיבה. היום מסיבת סוף שנה לעומר, מחר ליובל, היום מופע סיום של ריקודי ההיפ הופ ויש גם מסיבת בריכה, גם מסיבת סוף שנה לעדי ופעילות סוף שנה בית ספרית ליובל ועומר, לכל מסיבה מקבלים רשימה מה להביא... בדר"כ רושמים לי עוגה. ממש מפליא!
מצב שהביא אותי שוב לחוסר זמן להשקיע מעבר, בהפתעות, בקניות, בעטיפות ובכלל לחשוב על רעיונות, מזל שחוגגים בשניים והמטלות התחלקו בנינו האמהות.

אני לקחתי את המשימה - עוגה!
מפליא, אה?!

הלקוחה נתנה לי יד חופשית, ילדה בת 6, הילדה שלי, היא השלישית.
חיפשתי קצת שינוי, שיהיה שונה אבל עדיין דומה למה שאני אוהבת
ובעיקר קיוויתי שהיא תאהב כי שלה יום ההולדת.
ילדה מתוקה שאוהבת המון מתוק, ישר חשבתי על המון סוכריות, שנה שעברה גם חגגנו לה מותק של יום הולדת עם מלא סוכריות, יום הולדת מתוק לילדה מתוקה שלי שימתיק לה את היום.
הלקוחה אהבה, התלהבה. שילמה בחיבוק ונשיקה.

והנה אנחנו אחרי אבל בעצם לפני
ככה אלו ילדי יולי-אוגוסט
חוגגים לפני אבל לא שוכחים לחגוג גם אחרי.
משלמים בחיבוקים ונשיקות
ומתכננים כבר איזו יום הולדת עוד חודש הולך להיות
מי אמר שיום הולדת יש רק פעם בשנה?!

מעניין מה תעשי לה בבת מצווה...

אחרי כל חגיגות ימי ההולדת שהפקתי בעצמי לילדים שלי, הגיע יום הולדת מיוחד במינו, גיל 12 מכירים? חגיגת בת המצווה.
החגיגה הזו היא חגיגת בת המצווה של יובל שלי
חגיגה מיוחדת - בלי הפקה, בלי אולם, בלי צלם ואפילו בלי עוגה

והיא מתחלקת לכמה רגעים, אז אם חשקה נפשכם לקרוא פוסט ארוך ולצפות בהמון תמונות אתם מוזמנים.

רגע תכנון הבת מצווה,

הרגע בו כל החברות שלה מספרות באיזה אולם הן יחגגו, איזו שמלה תפרו להן, כמה ריקודים הן ירקדו במופע שהן מכינות, כמה רקדנים הן הוסיפו לריקוד, איזה זמר הן מזמינות, היכן הן הולכות להסתרק ואיזו תסרוקת הן מתכננות, איפה הן מקליטות שיר ואיפה הן עושות קליפ... חשוב לציין - הקליפ הכי שווה בעיר.

הרגע הזה לא נגמר. הוא נמשך מתחילת שנת הלימודים ועד היום. בכל פעם חברה אחרת מספרת בתורה בהתרגשות, בהתלהבות שאי אפשר לעצור הכל אפילו עד הפרט של גודל הפנינים שתופרים לה על השמלה שהזמינה אצל התופרת ההיא... "מה את לא מכירה אותה? היא משהו נדיר"

עד פה זה הרגע המתמשך שהבת שלי עוברת.

הרגע שלנו - ההורים

הרגע בו הילדה שלך מבקשת לא להיות חריגה, גם היא רוצה אולם, ריקוד, תסרוקת, קליפ ושיהיה הכי שווה בעיר והכי חשוב שמלה "אצל התופרת הנדירה הזו, מה את לא מכירה?"
ואם אפשר גם עוגה של 13 קומות (אחת לשנה הבאה), טוב בעצם אני אתפשר על עוגה 5 קומות ותביאי לי אותה לכתה.

הילדה הזו שדואגת להשיג כל מה שהיא רוצה לעצמה ידעתי שהפעם לא יהיה לה סיכוי מול אבא שלה לסגור אולם. אין סיכוי שאבא שלה יעמוד בכניסה ויקבל אורחים. הרגע הזה לא היה ארוך אך גם לא קצר ובסופו של דבר הוחלט על טיול להולנד עם אמא (מן טיול בת מצווה גם לעצמי ככה על הדרך, גם לי מגיע, לא?) ויום כיף בתל אביב.
הצלחנו לעמוד נגד הזרם! הזרם הסוחף!

ובכל זאת הגיע רגע הבת מצוה - התאריך

התאריך בו היא נולדה יצא בשבת, הטיול מתוכנן רק לחופש הגדול. צריך לחגוג, צריך לציין את היום, צריך להנות, צריך חגיגת בת מצווה, צריך לעשות משהו!

כל מה שחשבנו עליו לא היה מספיק מיוחד כדי שהיא תזכור בעתיד - מה עשיתי בבת מצווה.

ואז כמו רעם ביום בהיר, זה היכה בי
עוד 3 ימים הבת מצווה ואמא שלה שעשתה לה עד היום הפקות בעצמה, ימי הולדת מיוחדים, השקיעה בכל פרט ופרט וכל שנה שמעה מחדש - את כל שנה מעלה את הרף, אם ככה עשית לה ביום ההולדת, מעניין מה תעשי לה בבת מצווה?
והנה הגיעה הבת מצווה - לא תכננתי, לא הזמנתי, לא הפתעתי... בעצם הפתעתי את עצמי.
את הסובבים אותי לא הפתעתי, הם טוענים שמשבר גיל ה-40 הקדים אצלי ולכן אני לא מצליחה להרים את עצמי, לתכנן, להפיק, לאפות... לעשות לה בת  מצווה מהסרטים. אני אומרת שהם מדברים שטויות, אני רק בתקופה חסרת אנרגיות. חיפשתי אנרגיות בכל מקום, באמת שחיפשתי אבל לא מצאתי. מה הם מבינים, שימצאו לי רק את האנרגיות שממני מתחבאות, מה כבר אני מבקשת?!

טוב, הזמן קצר, המלאכה מרובה, הבת מצווה מתקרבת ואין אפילו תכנון למסיבה קטנה.
לילוש חברתי היקרה התעקשה שאזמין חברות שישנו אצלי ביום שישי, הן כבר יעסיקו את עצמן, סרט, פופקורן, הן גדולות היא אמרה ואני חסרת אונים, ריקה מרעיונות הקשבתי לה לכל מילה.
שיהיה מה שיהיה, ככה לא חוגגים בת מצווה, כל החיים היא תזכור לי את זה, אין לי ברירה.
עצב כיסה את פני.

לפחות להכין הפעלה, משהו מיוחד ככה לבת המצווה. עשתה כבר הכל, שום דבר כבר לא מיוחד.
הרעיון היחיד שעלה לי לראש זה להכין לה ולחברות ערכת יצירה עם בדים וסרטים, דפים חותמות, דבק מספרים ומדבקות ושיפעילו את עצמן, איך אמרה החברה? - הן כבר גדולות, הן יעסיקו את עצמן. (רציתי להסיר אחריות ממני , תמיד אוכל לומר זו לא אני זו היא אמרה).
טלפון נוסף לעוד 2 חברות יקרות לליבי דנה פטל ורחלי גזית, סידר לי חומרים וכלים לערכת יצירה שרציתי לקחת לעצמי.
הכל מהכל, חגיגה לעיניים. תאמינו לי אפילו קופסה לא הספקתי לקנות וארזתי הכל בקרטון של עוגות.
ממש חוסר השקעה, מרגישה כל כך רע עוד רגע מעמידה את עצמי בפינה.

הדבר היחיד שאליו התפנתי יום לפני זה להכין לה כמה שלטים, וספר ברכות ששם יאחלו לה מכל הלב המשפחה והחברות וברגע האחרון הזמנתי 100 בלונים לקשט את התקרה, רציתי ליצור לפחות אוירה כייפית ונעימה.
ממש בושה וחרפה, זה מה שאני עושה לה בבת המצווה? (כן כן אני משתפת אתכם בתחושות שעברתי, כל מה שאותי ליווה).

ערב שישי - הרגע של מסיבת ההפתעה
דאגנו להוציא את יובל מהבית, האיש עם הבלונים הגיע, אני בינתיים שמתי מיזרונים, מצעים, תליתי שלטים ו... זהו. כן, זהו!
לא שולחן בת מצווה מעוצב, לא הפתעות מזכרת לחברות, אפילו לא אפיתי עוגה. כן כן בת מצווה ללא עוגה.
זוכרים - הסובבים אמרו שאני במשבר גיל ה- 40 (ואני אפילו לא בת 40) הם טוענים שאין סיכוי שלא הייתי מרימה את עצמי להכין לבת שלי עוגה ועוד לבת המצווה. הם מדברים שטויות.
המשכתי לסדר, חטיפים בצלחות הכי פשוטות שהיו בבית, לא מעוצבות, לא מיוחדות... כוסות הכי פשוטות, לא מעוצבות, לא מיוחדות. הכי הכי פשוט!

ומה אני אגיד לכם?
לסיכום של חגיגת בת המצווה, זו היתה המסיבה הכי יפה, הכי מרגשת, הכי כייפית, הכל זרם, הן הרקידו את עצמן, שיחקנו בעצמן, איפרו את עצמן, הפעילו את עצמן... כאילו כלום לא היה חסר (אולי באמת כלום לא היה חסר?! פתאום התחלתי לתהות), גם אני לא הייתי חסרה להם (האמא שהפעילה אותן כל השנים) הייתי סוג של אויר שם אבל עם מצלמה.
הן היו ערות עד השעה 3:30 לפנות בוקר, כולן היו ערות, חוץ מילדת בת המצווה שנרדמה בחצות בדיוק :)
בבוקר הן קמו הכינו ארוחת בוקר בעצמן ויצרו עם ערכת היצירה שהוכנה מראש כן כן גם בעצמן.

ואני יושבת, פעם ראשונה שלא מתרוצצת, רק יושבת, מצלמת וחושבת - לא צריך הפקה! לא צריך הכנות מראש! לא חייב לתכנן הרים וגבעות! באמת שלא היה חסר כלום!

וזה הרגע בו הגעתי למסקנה - אפשר לחגוג ולהתרגש בגדול גם מרעיון קטן כביכול
(פוסט נוסף בהמשך)

בת מצווה. לא חייבים הפקה

מתוק מתוק הוא טעם החיים

מתוק, מתוק הוא טעם החיים אם רק יודעים כיצד לטעום אם רק יודעים...

ואחרי שטעמתי יצירות מבצק סוכר, הפעם החלטתי לטעום יצירה קצת אחרת.
"החלפת גלויות" זה שם היצירה (או שם הסיפור או שם המשחק או שם החוויה)...
בכל מקרה ברגע שחגית מגם וגם וגם וגם וגם (אני אף פעם לא יודעת מתי הגם שם נגמר) פירסמה ש"מבצע" החלפת גלויות יוצא לדרך, אני החלטתי להצטרף למסע.
אף פעם לא הכנתי גלויות, אף פעם לא השתתפתי בהחלפות, אף פעם לא יצרתי בדרך הזאת.
החלטתי שהגיע הזמן להוציא את כל השלל שמתאים לסקראפ שאגרתי ואגרתי כי רציתי ורציתי ואף פעם לא יצא.
מזל שהתחייבתי לשלוח 5 גלויות לחברות בזמן מסויים אחרת שוב הייתי מגלה שאין זמן ליצירות ככה סתם.
מה שהזכיר לי שאם רוצים - יכולים.

קיבלתי 4 כתובות למשלוח ולא 5, חקירה קטנה העלתה שהוגרלתי לשלוח לאמא ובת (איזו חשיבה נהדרת כשגם הבת משתתפת).
החלטתי ללכת על רעיון אחיד לכולן עם מילות השיר "מתוק מתוק" ככה לקשר קצת בין התחום המתוק שלי לבין הסקראפ, אך בכל זאת נוספה גם ילדונת לרשימה שלי והשיר של גלי עטרי בעיני הכי התאים לגלויה שיועדה לה, שיר שאני תמיד מקדישה לבת שלי "מה שאת אוהבת" הכי התאים לי בשבילה.

אז לכל מבינות הסקראפ למינהן, לכל התותחיות בעיצוב הנייר, לכל הותיקות בתחום, בטח שמתן לב שאצלי זו רק ההתחלה. אבל עם התחלה כזו מתוקה... נראה לי שאמשיך עם זו החוויה.

זו הגלויה לילדונת