חצי עבודה

שיחה עם הבת מתבגרת

את יכולה לעזור לי ולטאטא את הבית?

- כבר (מזפזפת בטלפון)

- נו, את עוזרת לי?

- 5 דקות

(כעבור 10 דקות)...

- מה כבר ביקשתי ממך? 

- הנה הנה מבטיחה 2 דקות

(כעבור 5 דקות)...

- את קמה או לא?

- קמה קמה, הנה דקה (ממשיכה לזפזפ)

- למה לא אספת את הליכלוך?

- ביקשת שאטאטה, טיטאתי

- כן, אבל למה לא אספת אותו? את לא יכולה לעשות בכל פעם חצי עבודה

- נו אמא אין לי כח

- בואי תסיימי את מה שביקשתי, מה כבר ביקשתי?

- 5 דקות... 

:(

-אמא, את יכולה לקחת אותי לחברה?

- כבר ( מזפזפת בפייסבוק)

- נו אמא אני מאחרת

- 5 דקות

(כעבור 10 שניות)

- נו אמא, מחכים לי

- הנה הנה קמה, רק כותבת סטטוס

(כעבור שניה)

- נו אמא אני מאחרת ומחכים לי וקבענו עם כל החברות להיפגש וללכת לקנות מתנה ועוד מעט יסגרו והם לא יחכו לי... נו אמא!!!

- שניה, שניה מסיעה אותך.

- למה עצרת פה?

- כדי שתירדי

- אבל חברה שלי לא גרה פה, היא גרה שם... תיסעי עוד קצת

- נו... אין לי כח

- אמא! אני צריכה שתקחי אותי לאן שביקשתי, מה כבר ביקשתי?

- חצי עבודה - חצי דרך... את יורדת?

* שעת חינוך עם המתבגרת שלי

אפרופו חצי עבודה...

השבוע השתתפתי בסדנה מושקעת ואיכותית של האיטלקים
חלף הרבה זמן מאז הסדנה האחרונה שלי בבצק סוכר וברגע האחרון החלטתי שהגיע הזמן להתנסות בפיסול פנים ידני ובטכניקות נוספות, סתם ככה כדי שאבין לאן נושבת הרוח. הולכת להנות.

רק מה?! הרגשתי כמו בהפעלות ימי הולדת בצק סוכר שאני מפעילה. תמיד יש שם את הילד/ה שלא מצליח לפסל ולא רוצה להתאמץ בכלל, שתמיד מבקש עזרה מההתחלה עד הסוף או במילים אחרות אומר לי - באמא'שלך עזבי אותי ובואי תפסלי לי.
אז הפעם זו הייתי אני.

- מקסים, בוא בוא רגע
לא שהוא מבין מה אני אומרת אבל פנטומימה עבדה פה מצוין
- Oh no, che cosa hai fatto?
(בתרגום של גוגל) ענה לי מקס או מקסים או מקסימיליו, אני אפילו לא יודעת איך קוראים לו
 "אוי לא! מה עשית?!
ואני המשכתי לענות בעברית והוא באיטלקית ובפנטומימה מתמשכת אמרתי לו "באמא'שך בוא תתקן לי כבר את הפנים האלו
(ותודה למוני אור שהדביקה אותי ב"באמא'שך")

והוא מתקן ואני שוב מנסה

עושה חצי עבודה

צריך פה סבלנות של ברזל

איך מסיימים את הפנים האלו לעזאזל?!

והפעם אני קוראת לכריסטינה, כמובן בפנטומימה

אך לא היה צורך להמשיך, כריסטינה כבר הבינה

הרי לא עושים חצי עבודה...

המתחיל במצווה אומרים לו גמור את זה כדאי לה לזכור

עם השלבים הבאים כבר התמודדתי בהנאה רבה ולבד

בכל זאת, אם הגעתי לסדנה לא כדאי שאעשה חצי עבודה בלבד.

היתה חוויה של סדנה, נהנתי מכל רגע

מורידה את הכובע בפני כל המוכשרים והמוכשרות שמפסלים כאלו דמויות ופיסלו אותן בכישרון רב בסדנה

ממש לא בשבילי... חוזרת לפסל את הדמויות הנאיביות המתוקות שלי.

מגיעה הביתה אחרי סדנה של 12 שעות
הקטנה שלי רואה את פני הבובה וכולה מתרגשת בהתלהבות
ואומרת מבלי להניד עפעף:
- "אמא, איזה יופי! זה מה שלמדת בסדנה? יופי. כזו בובה אני רוצה שתכיני לי לעוגת יום ההולדת, כזו בדיוק"
- באמא'שלך? זה לא אני זה הוא
  "מקס! מקסים! מקסימיליו.... הלו...

ככה זה כשעושים חצי עבודה... חצי דרך
מי יפסל לי עכשיו כאלו פנים מהיום ואילך?

**שעת חינוך עם עצמי

אפרופו חצי עבודה, אני ממש לא הייתי דוגמה

היה שם צוות של בנות מוכשרות שרכשו המון ידע מהסדנה, פיסלו הכל בעצמן ויצאו עם בובות מבצק סוכר מדהימות!

אם אתם מאלה שרוצים לחוות, ללמוד, להנות ולהתמקצע... שמעתי שהאיטלקים חוזרים שוב לסדרת סדנאות בנובמבר והפעם יהיו סדנאות גם למתחילים... אז אל תפספסו!
הירשמו לאיגוד אומני העוגות עוד היום שבראשו עומדת מי אם לא לילך צבאר נקאש המקסימה ועיקבו אחר הפירסומים, לחברי האיגוד יש גם הנחה... אז תפתיעו את עצמכם בסדנה!

שתהיה לכם המשך חופשה מתוקה

שלכם

מיס ביס